<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן צ"ב</h1>
<h2>דף כו.</h2>
ומצוה לתקוע בשופר של איל ודיעבד הכל כשר חוץ משל פרה ושורא) שופר ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב (מפנים) [מבפנים] או במקום הנחת פהב) פסול, צפהו מבחוץג) אם נשתנה קולו מכמו שהיה פסול ואם לאו כשר. נסדק לרחבוד) אם נשתייר ממקום הסדק עד הנחת פיו כשיעור כשר. וכמה שיעורו כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, נסדק לארכו אינו פסול עד שיה' נסדק בכל האורךה) והיכא שניקב וסתמו במינו וחזר קולו לכמות שהיה כשר ואפילוו) היה מעכב התקיעה קודם לכן לפירוש שני שהוא עיקר ושלא במינו היכא שמעכב פסול לדברי הכל והיכא שאינו מעכב פלוגתא דרבי נתן ורבנן. [סמ"ק סימן צ"ב]. א) שופר גזול פסול ש"ע סימן תקפ"ו הגוזל שופר ותקע בו יצא אפי' לא נתייאשו הבעלים ואם גזל קרן ושיפהו דמים הוא חייב ליתן לו ויוצא בו. ב) ש"ע מפרש ב' פירושים. ג) שם כל הסוגיא. ד) ש"ע במיעוטו כשר ברובו אם נשתייר כו' כשר אפי' מעכב התקיעה. ה) ש"ע י"א אפילו בכל שהוא פסול אא"כ הדקו הרבה בחוט ונשתייר השיעור ממקום הקשירה לצד הפה. וי"א דוקא ברובו ואם דבקו י"א שאינו כשר אלא כשחממו באור עד שחבר קצותיו ובכולו פסול בכל ענין. ו) עיין שם בתוספות ובירושלמי שם מהי היה מעכב התקיעה וכו'.
<h2>דף לג:</h2>
לתקוע בראש השנ' בשופר דכתי' (ויקרא כ"ג) יום תרועה יהיה לכם ואמרינן שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה שלשה שברים אי גנוחי גנח. או שלש יבבות אי ילולי ילילא), והיבבא ג' כוחו' של כל שהוא הרי תשע' כוחו' של כל שהן וזהו גניחות דאימיה דסיסרא ומספקא לן אי תרויהו אי חדא מניהו ולא ידעינן אי זו היא לכך התקין רבי אבהו [להלן ל"ד ע"א] לעשות קשר"ק שלש פעמים וסבר דבעי שלא יהא דבר מפסיק בין תקיעה לתרועה לכך תקן לעשות עוד קש"ק ג"פ וקר"ק ג"פ ותוקעין בישיבהב) וחוזרין ותוקעין בעמידה, פירוש בשעה שהקהל והחזן מתפללי' כדי לערבב את השטן ובאותה תקיעה שהי[א] בעמידה נחלקו הגדולים הקדמונים והיו תוקעים קשר"ק במלכיות פעם אחת ובזכרונות פעם אחת קש"ק ובשופרות קר"ק פעם אחת אף על פי שאם קשר"ק אמת אין האחרות כלום אחרי שאינ' כי אם לערבב את השטן לא הקפידו ור"ת הנהיג לתקוע קשר"ק בכל פעםג) ואעפ"י שיש הפסק בין תקיעה לתרועה קיימא לן כרבי יוחנן דאמר שמע תשעה תקיעות בתשעה שעות ביום יצא וריב"א הנהיג בכל פעם קשר"ק קש"ק קר"קד) וצריך לתקוע ביוםה) דכתיב ביום הכפורים תעבירו וילפינן ר"ה מיום הכפורים בגזירה שוה דשביעי שביעי ומנין הקולות ילפינן מדכתי' ג' פעמים תרוע' ב' בר"ה וא' בי"הכ וכל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה לפניה דכתיב ותקעתם תרועה, ולאחריה דכתיב תרועה יתקעו. ובדין היה לנו להקדים ולתקוע בבוקר משום דהזריזין מקדימים למצות אלא מפני השמד תקנו כך ושוב לא שינו המנהג, ונשים פטורותו). [סמ"ק סימן צ"ב]. א) ילולי יליל כאד' המקונן ובוכה קולו' קצרים סמוכים זה לזה, וגנוח גנח כאדם הגונח מלבו כדרך החולי' שמאריכין בגניחותיהם. ב) פירוש כשהקהל יושבים אחר קריאת התורה אז התוקע תוקע מעומד דגמרינן לכם לכם מספירת העומר והתם כתיב בקמה פירוש בקומה. ומהאי טעמא מברכין אציצית מעומד דכתיב לכם והיה לכם לציצית וכן עומר וסימניך עצ"ת ה' לעולם תעמוד ר"ת עומר ציצי"ת תקיע"ה, כתבו רמב"ם ורי"ף זה שתוקע כשהם יושבים תוקע כשהם עומדים. ואם סח ביניהם אף על פי שעבר אינו חוזר ומברך, וצריך להאריך בתקיעת קשר"ק יותר מתקיעת קר"ק דאמרינן שיעור תקיעה כתרועה א"כ תקיעה קשר"ק צריך שתהא כנגד תרועה ושברים, ואומר ר"י שאין אנו עוברין בבל תוסיף אחר שאינם יחד כמו חמשה מינים בלולב ה' ציצית בטלית ה' פרשות בתפילין. ג) ש"ע ואנו נוהגין כדבריו. ד) ורבינו חיי' כהן הנהיג לתקוע במלכיו' קשר"ק קש"ק קר"ק ובזכרונו' קש"ק קר"ק קשר"ק ובשופרות קר"ק קש"ק קשר"ק. ה) שופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום וכו' ואם הגוי הביא שופר או לולב ואתרוג מחוץ לתחום ביום טוב מותר לצא' בו אפילו ישראל שהובא בשבילו. ו) ומ"מ רגילין לתקוע לנשים יולדות גם מברכין (ש"ע סימן תקפ"ט יברכו לעצמן אבל אחרים שכבר יצאו לא יברכו להן) ולא הוי ברכה לבטלה כיון שמכניסות עצמן בחיוב מידי דהוי אלולב.
